דילמת המפקד פילון / מתן וילנאי

דברים שנשא בכנס דילמת המפקד פילון יוני 2012

לצעירים שיושבים איתנו אני רוצה לומר שמלחמת השחרור היתה ללא ספק המלחמה הקשה ביותר שמדינת ישראל עברה אי פעם מהטעם הפשוט שלא היה ברור שאנחנו מנצחים והאנשים שיצאו לקרבות היו בחורים צעירים בלי שום אימון צבאי במושגים של היום בלי שום השכלה פיקודית במושגים של היום אבל עם כח רצון עצום והבנה עמוקה שעל כתפיהם מוטלת מדינת ישראל. פשוט כך. זה גם היום נכון . אבל הנתונים הם אחרים. והאנשים שלחמו בנבי יושע ולאנשים שלחמו בכל מקום אחר זה לו היה ברור. איבדנו במלחמה 6000 הרוגים, 4000 חיילים ו- 2000 אזרחים שזה היה 1% מהיישוב אז. במונחי היום זה שווה ערך בין 70000 ל- 80000 איש. אני הייתי ילד אז בן ארבע. בירושלים. יזהר ערמוני שהוא גיבור ישראל מקרב נבי יושע. היה מהשכונה שלי. היתה סימטה "מבוא יזהר". היינו בחרדת קודש עוברים בתור ילדים כאילו רוחו מרחפת שם. והחדר שלו הוריו שמרו עליו אז כאילו הוא עזב לפני רגע והוא כבר חוזר חזרה. פשוט לא להאמין. השבת ברכיבת אופניים במוצ"ש בבקר … עשינו יומולדת לאחד הרוכבים בבית ג'יז ואת המתנה תרמנו לעמותה שעוסקת בילדים כבדי שמיעה. וסיפרתי להם על הקרב בבית ג'יז וסיפרתי להם על פרשה שבודדים  מכם מכירים אם בכלל, של הוצאה להורג של בוגד ישראלי, מאיר טוביאנסקי, סיפור מדהים שמתאים רק למלחמת השחרור לא יכול היה להיות במצבים אחרים. בנסיבות המורכבות של המלחמה זה קרה. לא בוגד, ואחרי זה ניקו אותו אבל הוא היה מת. מלחמה קשה מאין כמותה. מלחמה אכזרית שעברנו אי פעם. וצריך ללמוד ולזכור ממנה.

אנחנו עוסקים בדילמת המפקד פילון. נער בן 19, בוגר קורס ממים באצבע הגליל. קורס ממים באצבע הגליל, מדריכים מהמעלה הראשונה – אין לי ספק בכלל, עם הנסיון של אז, לא דומה בכלום למה שאנחנו יודעים לעשות היום. והוא נקלע לדילמה כפי שאנחנו נקלעים אליה היום. אותו הדבר בדיוק. מקומו של המפקד כשאתה נמצא בשדה הקרב הוא מובן מאליו. מקומך (צריך להיות) במקום שבו אתה יכול להשפיע בפיקוד היחידה שלך שם אתה צריך להיות. השיקול הוא של המפקד. המפקד מחליט איפה הוא צריך להיות, המפקד צריך להיות במקום בו הוא קובע את גורל הקרב. והמטרה היא ביצוע המשימה. אבל ההבנה העמוקה שביצוע המשימה הוא מעל לכל ובאותה נשימה שהאנשים שלך הם מעל לכל. לעיתים זה בסתירה אחד לשני. ופילון בסופו של דבר לפי הסיפור שאנחנו מכירים נמצא עם שני חיילים פצועים שלו. תוך כדי הנסיגה לרמות נפתלי מהכפר נבי יושע מדרום למצודה. הוא מחליט שזה המקום בו הוא צריך להיות. אני מניח שפילון יודע אז שהכח שלו כבר מגיע לרמות נפתלי והוא כמפקד מרגיש את המחוייבות שלו להיות עם הפצועים שלו. עד שזה נגמר כפי שזה נגמר. זה לא דבר שמלמדים אותו בספרים. זה לא דבר שיש עליו מצוות אנשים מלומדה. אחד ועוד אחד זה שתיים, פעם זה שלוש פעם זה חמש פעם זה לא אחד ועוד אחד. ואתה צריך לקבל את ההחלטה תחת לחץ תיחת פחד מוות ולכן החינוך הבסיס שאיתו אתה יוצא לקרב החינוך הבסיס שלך כלוחם וכמפקד אלה הדברים שקובעים באותו רגע. לא כל מה שילמדו אתכם. זה לא יתפוס . יתפוס ההרגשה שלך כמפקד עם הערכים שלך במקום שבו אתה נמצא. אני יכול להבין היטב שהוא מבין שהוא צריך להיות עם האנשים שלו. בהנחה שרב הכח פנה החוצה והוא מסודר. הכל יחסית כמובן גם רמות נפתלי של אז, זה לא כרך גדול. ופילון מחליט ועושה את זה, וקודם כל ההבנה שלו והחיבור לאנשים והאומץ שאין לו שיעור. אלה הדברים שמובילים מפקדים תמיד ומפקד תמיד נדרש למשימה ולאנשיו גם כשזה נמצא בסתירה אחד לשני. זו דילמה מאוד מורכבת. אני שמח שאנחנו דנים בדילמה היום.

נשלח ב דילמת המפקד פילון