כמה מילים לזכרו

את פילון הכרתי לראשונה כשנפגשנו בבית השיטה במטרה לצאת ולהוות חברת-נוער של "המחנות העולים" בגבת.פילון היה בתחילה מופנם במקצת וניכר היה שבוחר את חבריו בקפידה וכך היה.
היה לי העונג והכבוד להימנות בין חבריו. אינני כותב זאת ביהירות אלא מציין עובדה.יכול להיות שהכימיה שנוצרה בינינו נבעה מאופי דומה ולכך אצרף את חברי הטוב אהרון שפיר.
חוויה מיוחדת במינה הייתה לי עם פילון,אהרון ואולי עם עוד חבר שאינני זוכרו כרגע.הדבר היה בערב יום-כיפור הראשון בגבת. ישבנו במתבן של גבת על ערימות חבילות הקש ודברנו על יום-כיפור,פילון כפי שידוע בא מבית דתי שומר-מצוות,אף אני באתי מבית דתי,אבי היה חזן ובעל-תפילה וינקתי מהבית את חוויות הדת.והנה אנו יושבים באותו מתבן ומדברים על היום הקדוש הזה.הן זה ערב "כל נדרי" ואני זוכר את חרדת הערב הזה ופילון מתבטא ואומר מתוך איזה רטט "הערב ערב כל נדרי" והיה זה עם טון מסוים כאילו אנו חוטאים במשהו ואף אני הרגשתי כך, אמנם נחמנו את עצמנו שאנו הרי לא נחלל את יום-כיפור, לא נעבוד כמובן ולא נעסוק בדברים שיכולים להתפרש כחילול החג.
חוויה נוספת, ביני לפילון הייתה "הצגת החוכר" זהו סיפור של י. ל. פרץ. מורה בשם יצחק סלע המחיז את הסיפור והעלה אותו על הבמה. פילון ואני התחלפנו בתפקיד הראשי לפי סיפור המחזה. תחילה הייתי אני החוכר ולאחר מכן פילון. ולבסוף זה חזר אלי- הכול לפי התנהלות המחזה — הייתה זו חוויה.
חוויות נוספות עם פילון היו בציד יונים לקומזיץ וכמובן בקומזיצים עצמם. אני זוכר כך- את העופות שסילקנו מהלול טיגנו בשמן ולאחר הטיגון כשאכלנו מהעוף פילון אהב לטבול את הלחם הלבן בשמן וליהנות מכך.
יחד השתתפנו בעלייה ל"מעיין ברוך" בולטת מאוד התמונה שפילון יושב על פלטפורמה חבוש כובע גרב בעלייה למקום. על נפילתו של פילון נודע לי כשהייתי בנגב בגדוד השני בחטיבת הנגב של הפלמ"ח. כששמעתי זאת בכיתי ושקעתי בעצבות נוראה. מאוחר יותר בקרתי בהר-הרצל ועליתי לקברו של פילון.

אכן היה לי חבר – למרות 62 השנים שחלפו עומדת לפניי דמותו האצילה והמרשימה. זכרונו יישמר אצלי לעד.

זלמן שרון רחוב שד' טרומפלדור
45א',נווה שאנן, חיפה מיקוד:32581

נשלח ב הדלקת נר