פילון האדם והמפקד

פילון פרידמן, מספרים חבריו, היה מפקד אהוד ומוכשר מהגדוד השלישי של הפלמ"ח וממיסדי מעין ברוך.

משה רודניצקי על פילוןאבידר אלדד על פילוןעזרא גרינבוים על פילוןמאיר פעיל על פילון

עזרא: אפשר להגיד שהרגשתם טוב בפלמ'ח וגם עם פילון כמ'מ?
משה: כן היינו מאוד קשורים. פילון בחור נפלא, זהב של בחור.
עזרא: כן. אתה לא הראשון שאומר את זה.
משה: אני אומר את זה עם כל הלב. אני יודע שרב הזמן הוא חיפש להיות איתנו. היו לנו שם מדריכים, היו מפקדי כיתות, אבל כל הזמן הוא חיכה ובכל הזדמנות שהיתה לו הוא היה בא למחלקה שלנו.
עזרא: הרגשתם בקיפוח של העולים החדשים לעומת ההכשרות?
משה: פשוט הרגשנו טוב. הם לא נתנו לנו להרגיש. פילון לא נתן לנו להרגיש שאנחנו עולים חדשים. זו היתה הגדולה שלו, שהוא רצה להשוות אותנו לחברה האלה מההכשרות. רק בגלל זה הוא לא רצה לעזוב אותנו. הוא יכול היה להתקדם, הוא היה מפקד מאוד מוכשר. אני בטוח שאם הוא היה נשאר בחיים, אחרי צפת הוא היה מקבל את הפלוגה. אז איציק הוכמן היה הולך להיות מפקד גדוד והוא היה מאוד בידידות עם איציק הוכמן. גם כן בחור נהדר.

באותה תקופה בסתו הגיעה לדפנה הכשרת הצופים הגדולה שהפכה להיות הכשרת דפנה. לאחר מכן מיסדי יראון, שמיטב חבריהם נפלו אחר כך בקרב הקשה על נבי יושע. סיענו בהדרכתם ואני זוכר טוב את אימוני הלילה ומסעות הלילה באיזור הנהדר הזה של עמק החולה הצפוני, הריחות המשכרים של הצמחיה הטבעית והמים. והרגשת הבטחון באיזור המיושב הזה. לאחר מכן הועברנו לקיבוץ שמיר, ושם נפתח קורס הכנה לקורס מ"כים של הגדוד השלישי. הדרכתי שם כמה שבועות, כאשר כ"ט בנובמבר, עבר עלינו בשמיר. מהתקופה הזאת, שלוש נקודות. הראשונה קרויה, פילון. פילון היה מפקד ההכנה. פילון נפל לאחר מכן בנסיבות הידועות בנבי יושע. נפגשתי איתו אז לראשונה שם. בחור בלתי רגיל, הופעה אתלטית, בנוי בהלכה, שרירי, ספורטאי מצוין. אישיות בלתי רגילה. מטיל את מרותו ללא כל קושי. היו שם ריכוז של מפקדים, מ"כים ואחרים מהכשרות שונות. הוא גם כן היה חבר הכשרה. והיו כמובן ויכוחים בהתאם לתנועת הנוער שהשתיכת אליה. אבל, לא היו לו שום בעיות של מנהיגות.
אני רוצה בהזדמנות הזאת שדיברת על פילון. ויש בשיחות האלה, לא רק זכות, אלא מחויבות לדבר על אנשים שפגשנו בדרך. גם לי זכור פילון, באותו תיאור של אתלט, איש עם כושר פיקודי מקרין על האנשים באותה תקופה קצרה של הכנה לקורס מ"כים. בסך הכל הכנה. אנחנו שמענו על פילון, אבל לא הכרנו אותו. הצעירים, והיינו באמת צעירים, לקראת הקורס הזה. והוא הרשים אותנו, הייתי אומר, מעבר לפיקוד, באבהות שהוא תפס כמפקד הקורס.
"פילון היה בחור יוצא מן הכלל ומיוחד במינו".  "מאוד התאים לו להרוג פצוע שלא יפול בידי הערבים שיתעללו בו ןאח"כ להתאבד" ממשיך פעיל. "הוא (פילון) הקרין משהו אחר, מין משה רבנו קטן, קצין אידיאלי כזה.

בהתקפה השניה על נבי יושע פילון פיקד על מחלקת להבות הבשן. מחלקה של עולים חדשים, חלקם היו עולים בודדים שהגיעו מאירופה ממחנות הריכוז, הם בקושי דיברו עברית וגויסו למחלקה זמן קצר לפני המלחמה. עבורם פילון היה הכל – בית, משפחה ומפקד, הוא דאג להם, גיבש אותם הפך אותם לחיילים והם אהבו אותו ואמרו שאין כדור שיכול לפגוע בו, לאחר הקרבות בלהבות הבשן.

בהתקפה על המצודה בנבי יושע, כאשר הכח התגלה ותוכנית הקרב השתבשה הבין פילון שהכח חייב לסגת. לצידו שכבו שני פצועים קשה שלא ניתן היה לפנותם, פילון פקד על חייליו לסגת לרמות נפתלי בהתאם להוראות שנתן להם בטרם הקרב והוא התכוון להשאר עם הפצועים.

משה רודניצקי ז"ל, האחרון מחייליו שראה אותו, פנה אליו ושאל ומה איתך? ופילון ענה לו: אני נשאר ומשה הוסיף: פילון, אני שניצלתי מהמחנות בגרמניה אומר לך: ברח! תציל את חייך! אבל פילון נשאר לשמור על הפצועים. אני לא בורח! אתה תיסוג ונפגש ברמות נפתלי, אמר. פילון נשאר יחידי בשטח הכפר נבי יושע תחת האש להגן על חייליו הפצועים קשה עד המוות. לא נותר איש שיעיד מה קרה בדיוק ברגעיו האחרונים. ברור הוא שהוא לא הותיר פצועים חיים בשטח מחשש שהערבים יתעללו בהם ולא היה מסוגל (או שלא היה יכול כי הערבים התקרבו אליו) לעזבם מתים ולסגת לבדו. את הכדור האחרון הוא כנראה שמר לעצמו.
את גופתו פינו בלילה שלאחר הקרב, בהתאם לתאור המקום שסיפק משה. עזרא גרינבוים וטוג'ו (אברהם יעקובסון ממעין ברוך) שהיו בין המפנים, מצאו את פילון כאשר כדור אחד במצחו ופניו שלווים.

בשנת 1955 שונה שם המחנה הבריטי "מחנה חיילי הספר" הגדול ליד ראש פינה למחנה פילון, לזכרו של מפקד אהוב ונערץ.

לימים נלמד סיפור קרב הגבורה של פילון בבית הספר לקצינים של צה"ל ובמוזיאון יגאל אלון ובמרכזו דילמת המפקד פילון.

לא אשכח זאת, רעי, איך על גב נשאתני
ותזחל אתי הר וגיא.
לא אשכח לך זאת. איך למות לא זנחתני
בחבקי צווארך, כחבקי את חיי.

הנה לילה רעי, הניחני הפעם.
הנה לילה רעי הניחני וברח…
כי מכות רקותי, כי הלב הלם פעם
כי השמש עלי לא יזרח.

הִשבע רק, רעי, אם יש יום ותנוח
ועברת ביתי, מה תאמר שם? כזאת:
הוא רדף-הבלים והיה רועה רוח,
אבל מת, כמו איש היודע עשות.

עד הבקר רעי, לא תקום בי עוד רוח,
אך עד בקר – אני לא אשכח לך זאת.

נתן אלתרמן,
מתוך מחזור “עיר היונה”, “שירים על רעות הרוח” פרק ו'

השיר "לא אשכח זאת רעי" הולחן על ידי אמנון בן יהודה בשנת 1988 ונשכח.
המנהל המוסיקלי של מקהלת רונדו, מר שלומי ברק עיבד מחדש את השיר והוא הושמע בפתיחת כנס דילמת המפקד פילון.
לא אשכח זאת רעי