פילון נולד ביום י"ב באלול תרפ"ט (17.9.1929) בעיירה בוברקה (עוד על בוברקה ובאנגלית כאן) אשר ליד העיר הגדולה לבוב בפולין. בן להוריו שרה ושמואל, אח צעיר לשמעון ולאחות הבכורה יונה. בהולדתו נקרא שרגא-פייבל, על שם רב גדול במשפחה בשם זה. אבל בנעוריו נקרא פאלק כי לא היה נהוג לקרוא לילד בשם "מבוגר".
פילון פרידמן, פולין 1933
כשהיה בן שש וחצי, בתאריך 19.4.1936 עלה לארץ עם משפחתו שהתיישבה בירושלים.
ההחלטה לעלות לארץ ישראל גמלה אצל אביו שמואל כאשר ראה אוקראינים-פולנים מכים יהודי באמצע הרחוב וגוזרים את זקנו ופאותיו. אלה היו התפרצויות של האֶנדקים (פאשיסטים בלבוב). למשפחה שהיתה מבוססת כלכלית בפולין לא היה קל לעזוב את פולין. למשפחה היה חלק בעסק (יהודים לא יכלו להיות בעלי העסק) של טחנת קמח.
יונה אחותו של פילון מספרת: הרבי מבעאלז שהיה אישיות משמעותית וקובעת לא נתן את ברכת הדרך לאבי, כי המשיח טרם הגיע, ובלשונו: "אין לרוץ לפני הסוסים". "לאמי הסביר אבא שלא ינתן לו שחרור מהצבא ולכן חייבים לנסוע. מאחר והשלטונות לא אפשרו להוציא כל רכוש, אמי תפרה שני שטרות של דולרים בתוך חצאית הקפלים שלי, ובכסף זה קנינו את הסכו"ם והצלחות הראשונים כשהגענו לארץ…".
מימין לשמאל: שמעון, שמואל, פילון (לפנים), שרה ויונה פרידמן. 1936
משפחת פרידמן, 1946. מימין: פילון, שרה, שמואל, יוסף באהר (מאחור), יונה ושמעון
כאשר הגיעו לנמל בקונסטנצה, פולין, נזכרת אחותו: "תמונתו של אחי עומדת בפני: פילון בחליפה אפורה וכובע בארט כחול עומד לידי ולפני עינינו אוניות גדולות, והוא בוכה ומסרב לעלות לאניה. אבא הרימו על הידיים וכך עלינו לאניה. היינו אמורים להגיע לנמל יפו, אך עקב רצח האחיות (מאורעות תרצ"ו, 1936) נלקחנו לחיפה. לנוסעים על האניה רק אמרו שהים סוער. בחיפה, דודי שאול בא לקחתנו והעברנו למחנה עולים… לראשונה ראינו חולות וערבים, סבלנו מהחום הקשה ומהעוף חסר הטעם… למחרת בא דודי שאול ושיכן אותנו בבית מלון, כי כך נאה – הוא אמר. אחרי כמה ימים הופיעה דודתו של אבי, האמא של סלה קסטנר שכעסה על אבי ואמרה: באתי להרביץ לך, מה אתה עושה כאן? מהר אלי הביתה. את הדודה הזו לא ראינו מעולם לפני כן וכלל לא ידענו על קיומה כי היא עלתה לארץ ב-1925. אז העמסנו את חפצינו המעטים על עגלה עם סוסים ונסענו להדר כרמל לדירה של דודתו של אבי".
משפחות פרידמן ושליידר, לבוב פולין 1933
במלחמת העולם השניה שפרצה לאחר מכן נספו כ-400 מבני משפחות פרידמן, שליידר וקרטן.
פילון התחיל ללמוד בבית ספר תחכמוני שהיה בי"ס מסורתי ונהגו לחבוש שם בארט. אחרי כחצי שנה עבר לבית ספר בית חינוך ע"ש חיים ארלוזורוב, שהיה קרוב לבית. אחותו, ולא הוריו, היא שדחפה את פילון לבית הספר החילוני. בהמשך, פילון נפרד מכובע הבארט שנהג לחבוש ככיסוי ראש.
חברים מספרים על פילון בתקופת בית הספר:
כשסיים את בית הספר היסודי בהיותו בן 14 וחצי (שנת 1943), המשיך לבית ספר החקלאי בגבת. ה"טרנד" באותם ימים היה ללמוד בבית ספר חקלאי. פילון הצטרף לחברת הנוער בגבת.
שנתיים היה פילון בהכשרת מחנות העולים בגבת מ1943 ועד 1945.בגבת עבד בענף-המספוא, שהיה אהוב עליו עד מאוד, הוא השקיע זמן רב ועבודה רבה ללמדו. עד מהרה סיגל לו את הדברים היסודיים בענף ועבד באופן עצמאי, בידיעה ובאחריות. חברי המשק סמכו עליו תמיד, ואמרו שהוא יהיה פעם "המספוא'ניק". אחרי שנתיים בגבת, פילון רצה להתגייס לפלמ"ח. הוא טען כי זאת צריכה להיות דרך כל הנוער המאורגן בארץ.
ב-16.6.46 השתתפנו ב"ליל הגשרים" ופוצצנו את גשר אל חמה – היא חמת גדר. זה היה גשר של מסילת הברזל החיג'אזית, שהובילה לירדן. היינו אז לוחמים צעירים לפני קורס המ"כים.
מיד לאחר מכן הייתה ה"שבת השחורה", והבריטים עשו חיפושים נרחבים בכל הקיבוצים, ואכן מצאו ביגור את אחד הסליקים הגדולים של ההגנה, ואף מצאו בקיבוץ מזרע את רשימת אנשי הפלמ"ח, וגם מצאו את מיקומם של כל מחנות הפלמ"ח. ולכן העבירו את מחלקתנו של פילון ושלי באופן זמני לשער הגולן, היות שבשער הגולן לא היה מחנה פלמ"ח, ושם קיבלנו תעודות זהות מנדטוריות מזויפות עם שמות בדויים, כדי שאם ניתפס על ידי הבריטים תהיה לנו זהות חדשה ואחרת.
אח"כ יצאנו פילון ואני לקורס מ"כים בג'וערה וכמובן שפילון סיים בהצטיינות והיה החניך המצטיין של הקורס.
חזרנו לאפיקים ואז הוחלט בפיקוד העליון של ההגנה להעביר את כל הסליקים מתוך הקיבוצים החוצה ללב הפרדסים. ומיד רתמו רק מ"כים (כי זה היה סודי ביותר) לעבודת חפירה קשה זו. עבדנו פילון ואני בחפירת הסליקים, ופילון היה מפקד אחראי על פעולה זו בפרדס ליד אפיקים. עבדנו כמה לילות במקושים וטוריות כדי לחפור את הסליק וזאת מכיוון שלא רצו להפעיל ציוד מכני כבד מפחד שהבריטים יישמעו. חפרנו סליק מתחת לאדמה בגודל של חדר קטן.
בסוף 1946 העבירו את פילון ואותי להדריך הכשרה חדשה של יוצאי התנועה המאוחדת בדגניה ב'. יוצאי הכשרה זו הקימו לימים את קיבוץ צרעה. פילון היה אחראי על תכנית האימונים של הכשרה זו.
בתחילת 1947 הצטרפנו פילון ואני וכל קבוצת הגבתים להכשרת כפר גלעדי, יוצאי התנועה המאוחדת. בין יתר הפעילויות היינו פילון ואני ושאר חברי ההכשרה אחראים להעלאת עולים בלתי לגליים מסוריה ומלבנון. במיוחד אני זוכר לילה אחד חורפי וגשום בו יצאנו לקבל עולים מלבנון. הפעולה הייתה לקבל את העולים ליד קיבוץ משגב-עם ולהעבירם לכפר גלעדי. היינו חוליה של שלושה חברים בפיקודו של פילון יחד עם זאב נמירובסקי (נמיר) ז"ל ואיתי. הובלנו את העולים בירידה תלולה מאוד ממשגב עם לכפר גלעדי. ואז אחד הילדים מבין העולים כבן 9-10 החליק ושבר את רגלו. נאלצנו לשאת אותו על גבינו בכל הירידה, כאשר רוב הדרך פילון שהיה חסון מאוד נשא אותו.
זיכרון נוסף שהיה לי עם פילון הוא יום העלייה לקרקע והקמת קיבוץ מעיין ברוך על ידי ההכשרה שלנו-הכשרת כפר גלעדי ב- 11/3/1947. זכור לי מאירוע זה במיוחד את התלהבותו וגאוותו של פילון מן המבצע.
פרט קטן אך חשוב מאוד שאני זוכר על פילון הוא שבכל לילה הוא היה קורא פרק בתנ"ך לפני השינה. הוא אהב מאוד את המסורת.
ביוני 1946 השתתף פילון יחד עם אהרון שפיר ו-22 אחרים בפיצוץ גשר אל האווה (שנקרא כיום: אל חמה), בליל הגשרים.
מהר גילו המפקדים בפילון כשרונות לא רגילים. הוא הצטיין בכל מה שעבר באימונים. תמיד לקח הכל ברצינות. בקורס היה אחד המוכשרים ביותר, כבר אז שמו עליו עין ואמרו: אותו נוציא גם לקורס מ"מים.
מורדו מ"כ ופילון מ"מ
אחרי הקורס עבר לכפר גלעדי. בשנת 1946 הצטרף להכשרת התנועה המאוחדת. התמסר כולו להדרכה ולאימונים. בתור מ"כ אהוב היה על הכל. אמנם היה תקיף, אך ידע כיצד להתנהג עם חניכיו. תפקיד קשה הוא להיות מפקד וחבר, בייחוד קשה להיות מ"כ בהכשרה שלך. במהלך שנים אלה פילון הוכשר במספר קורסים, ביניהם קשר. פילון הדריך באפיקים, גינוסר ולהבות הבשן בתפקיד מ"כ. הוא הדריך התעמלות בקורסים שקיים הפלמ"ח.
וכך שהה שנה בהכשרת "התנועה המאוחדת" בכפר גלעדי ולאחר מכן הצטרף לגרעין שעלה למעיין ברוך והיה בין מייסדי הקיבוץ.
בזמן האחרון רצה מאוד לחזור הביתה לשנה-שנתיים, לשם השתלמות בלימודים. זה היה רצון חזק מאוד, כי הרגיש שחסר לו הרבה. תמיד היה להוט לקנות תורה ודעת, ועשה מאמצים להשתחרר לשם כך. אך המפקדים החליטו שעליו לצאת לקורס מ"מים. ואף הובטח לו כי אחרי שיסיים את הקורס יקבל שחרור לשנה לטובת הלימודים.
על פילון בחוברת "על מות" מעיין ברוך, 1949
בתחילת שנת 1947 יצא פילון לקורס מ"מים. לרוע המזל, באותה תקופה התחילה מלחמת הדמים בארץ. אלפים מהנוער העברי בארץ יצאו למערכה. וברור שפילון ויתר על שחרור ולימודים. הוא קיבל את תפקידו החדש בתור מ"מ.
במקביל היה פילון חבר בגרעין ההקמה של מעיין ברוך. ב- 20.3.1947 השתתף פילון בעליה למעיין ברוך.
פילון ביום העליה למעיין ברוך 20.3.47
לצערנו, הסרט ללא קול במקור.
בסתו 1947, פילון מפקד על קורס ההכנה לקורס מ"כים של הגדוד השלישי
פילון השתתף בהגנת להבות הבשן מפני ההתקפות שנערכו מתחילת 1948 ובמיוחד תאריכים 6-11.4.1948 ובכיבוש חלסה היא קריית שמונה של היום. מספר יענק'לה שהיה טוראי כאשר פילון היה מ"כ והיה מ"כ של פילון בלהבות הבשן כאשר פילון כבר היה מ"מ והגיעה מחלקת עולים מהמרכז, טוראים שלא היתה להם כל הכשרה בלחימה. כל בקר הוביל יענק'לה את המחלקה לריצה. בקר אחד, בדצמבר 1947, המטירו עליהם אש. הם חזרו ללהבות הבשן ואז פילון ויענק'לה השיבו אש והניסו את התוקפים. בהמשך, עבר יעק'לה לכפר בלום לליווי שיירות ואילו פילון המשיך עם המחלקה איתה יצא לקרה בנבי יושע.
בתחילת שנת 1948 קיבל פילון מינוי של מפקד משטרת מטולה. במקביל למחלקת העולים שפיקד עליה בלהבות הבשן.
משטרת מטולה 1948
במשימתו האחרונה, פילון שהיה מפקד מחלקת להבות הבשן, פיקד על כח ההטעיה בההתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע, שנערכה בליל 19-20 באפריל 1948. בקרב זה נפל, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948). הוא נקבר בתל חי ליד קבר טרומפלדור. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן.
לבקשת הוריו הועבר פילון למנוחת-עולמים, ביום כ"ב באלול תש"י (4.9.1950). אל בית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
בשנת 1955 נקרא על שמו מחנה צבאי פילון בגליל העליון, שנקרא קודם "מחנה חיילי הספר".
לקריאת הסיפור המלא של פילון בקרב על נבי יושע
בחמש שנותיו האחרונות מ-1943 עת יצא לצפון ועד 1948, פילון שהיה בן מסור וקשור למשפחתו, הגיע רק לעיתים רחוקות הביתה, בדרך כלל רק פעמיים בשנה, בסוכות ופסח. הנסיעה באותם ימים מהצפון לירושלים באוטובוס נמשכה יום שלם ולא היתה ענין פשוט. הפעם האחרונה שהיה בבית היתה בסוכות תש"ח.
כל המידע נאסף ממקורות שונים: בני משפחה, חברים, כתבי עדויות ממוזיאונים, מכתבים ופרסומים בעיתונות. תודתינו לכל אלה אשר בזכותם הצלחנו לבנות את פסיפס חייו. אנחנו שוקדים כל העת על הוספה, תיקון ודיוק העובדות במידת האפשר.
