ספרים

לנופלים בנבי יושע

לנופלים בנבי יושע

בספר עדויות ממקור ראשון לארועים במתקפה השניה על נבי יושע. מסמך נדיר.
מרבית חלקיו הכלליים מופיעים באתר לפי הענין.

מצודת כח – רעות תחת אש / יהודה דקל

המהדורה הראשונה של הספר נקראה "משטרה עברית" שזו היתה סיסמת הפעולה. השניה נקראה מצודת כח – רעות תחת אש. כיום יש מהדורה שלישית הכוללת מידע גם על המוזיאון לזכרושל יהודה דקל.
הספר מכיל מידע רב ולמעשה הוא המקיף והטוב שקיים בנושא הקרבות בנבי יושע.

מצודת כח רעות תחת אש / יהודה דקל

ראיון נוסף עם משה רודניצקי ז"ל

שערך מנחם שובל לטלביזיה הלימודית, יוני 1989. הודפס יולי 1998.

משה רודניצקי על פילון, מראיין מנחם שובל

משה רודניצקי על פילון, מראיין מנחם שובל

מצדה בירושלים?!

(מתוך האתר www.tora.co.il)
שביעי של פסח תש"ח. בתוך מבנה של מנזר בפסגת שכונת קטמון בירושלים, לכודים כמה עשרות לוחמי פלמ"ח תחת אש עזה המומטרת עליהם מכמה כיוונים כבר מעלות השחר.
מספר רב של פצועים קשה.
אפשרויות ההגנה מבפנים מועטות, הגג חשוף וחלונות המנזר מועטים וגבוהים. שולחנות הוסטו לעבר החלונות, עליהם הועמדו כיסאות או ספרי-דת, ועל הערֵמות עומדים בקושי לוחמים בניסיון להשיב אש. פצועים בינוני תורמים את חלקם בתמיכה ברגלי השולחנות, והפצועים קל נלחמים כבריאים.
שעות הבוקר חולפות, ומלאי המים, התחבושות והתחמושת אזל כמעט לחלוטין, אין קשר אלחוטי לעולם שבחוץ.
המפקדים קיבלו החלטה כי בחלוף שעה ירוכזו הלוחמים ליד הפתחים. ובעת הפוגת-מה מצד האויב, יפרצו דרכם במהירות החוצה…
אך מה עושים עם הפצועים קשה שאינם יכולים לנוע בכוחות עצמם, שצריך להוציאם באלונקות ולפחות לתמוך בשני צידיהם. שפינויים האיטי לא מתאפשר בעצם תחת אש, והם מסכנים את חיי האחרים? ברור לכל שאי אפשר להשאירם כי האויב יעשה בהם שפטים!
עשרה ימים קודם לכן, עלי גבעה שם בגליל, מול צפת תחת מצודת נבי יושע, תחת אש, הגה פילון פרידמן הי"ד, בסוגיה זו. יכול היה לחלץ עצמו, אך מה בדבר חבריו הגונחים והגוססים?
פילון בחר לפוצץ עצמו עימהם…
בליל י"ז באדר ב', בחזרה מגוש עציון מול מבנה נבי דניאל, בתוך רכב משוריין ("פורץ המחסומים"), אסף גיבור ישראל המ"כ זרובבל הורביץ רימוני יד משמונת חבריו הפצועים חסרי האונים, וכשסבבו הערבים את המשוריין דפקו על דפנותיו ביללות וצעקות "אטבח אל יהאוד", פוצץ עצמו עם חבריו והעלה עמו לשמים עשרות פורעים.
 "יסביר כל מפקד לאנשיו לבל ייפול איש מאיתנו בידי חיית-אדם. ישאיר כל לוחם רימון-יד בכליו וידע מה לעשות כאשר יוותר בודד ונצור." הִנחה מולה כהן מפקד חטיבת "יפתח". "אל ייפול שבוי עברי בידי פרעי-אדם" כתב פלמ"חניק נוסף.  ההתעללות בגיבורי הל"ה, המראות מהמאורעות והפרעות, ופזמון של שיר ששמעו נצורים ומלווי שיירות בכמה מקומות מפי ערבים ששרוהו בגרונות ניחרים "תנו לי לאכול כבד של יהודי" (חובר ע"י המשוררת מכפר תורעאן).

כל זה עמד בפני המפקדים בקטמון. וגם סיפורי המקרא על מעשה שמשון בעזה ושאול בגלבוע. וכאנשי מסעות הפלמ"ח אל פסגת המצדה ידעו הכל על הבחירה הקשה שבחרו אלעזר בן יאיר וחבריו בחג הפסח ההוא.
נצורי קטמון נאספים ליד הפתחים, ושישה עשר הפצועים קשה… הוציאום מחדרם בתירוץ כי "צריך לנקות" ואח"כ החזירום והשכיבום על המזרונים שתחתם הטמינו חומר נפץ.
כן, הוחלט שלא להשאירם בחיים!
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".
ובתוך החושך הגדול, קם אחד, בני מהרשק שמו, שלימד בצורה נרגשת שביחד עם "להילחם עד הכדור האחרון" ו"אסור ליפול בשבי" קיימת האמונה בכוח העמידה העיקשת אפילו עד מעבר לנקודה שבה נשברים.
ובחסדי ד' הכוח הערבי העודף התייאש וברח וקטמון הייתה לשכונה ירושלמית יהודית.

הגדוד השלישי בחטיבת יפתח (מתוך מרכז מידע הפלמ"ח)

במהלך שנת 1945 קובצו פלוגות הפלמ"ח בארבעה גדודים ארגוניים, שמנו כ- 750 איש, במטרה לארגנם כגדודים קרביים ללחימה טקטית סדירה. ואכן, במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות הפכו הגדודים לקרביים-טקטיים. מרגע הקמתם חדל מטה הפלמ"ח לטפל במישרין בענייני הפלוגות, ואלה הועברו למג"דים ולמטה הגדודים.

הגדוד השלישי מנה 630 לוחמים שהתחלקו לפלוגות ג', ט', ו-י"א (בתחילה כלל הגדוד את פלוגות ג' ד' ו-ז' וראשית פלוגה ט'), שהתמקמו והתפרסו בקיבוצים ובהיאחזויות במרחבי הגליל העליון, בקעת כנרות ועמק-הירדן. למפקדו מונה אורי יפה, שהקים את מטה הגדוד. בהמשך פיקדו על הגדוד שלום חבלין ושמואל-מולה כהן. הגדוד נקרא גדוד הגליל ורבים ממגויסיו היו אנשי הגליל.

במטה שירת סגן-מג"ד – המדריך הגדודי, שהיה ממונה על ענייני ההדרכה, מודיעין ומבצעים. המדריכים הגדודיים השגיחו על אימוני הפלוגות, המחלקות והכיתות, וקבעו את המועמדים המתאימים לקורסים השונים. המדריך הגדודי הראשון במטה הגדוד היה יצחק רבין.

כמו כן, שירתו במטה הגדוד קצין אפסנאות – ששימש גם כגזבר והיה אחראי לקשר עם היישובים בהם חנו מחלקות הפלמ"ח – וקצין הסברה, שהיה אחראי לפעולה החינוכית ועל ההסברה בגדוד. המג"דים דאגו לארגון האימונים ולקיום בתי-ספר מקצועיים ואלמנטריים.
מדי שבוע נערכו פגישות מטה עם המג"דים וכן פגישות בין אנשי המטה ובין המג"ד בענייני גדודו.

ועוד ממרכז המידע, מוזיאון הפלמ"ח: הגדוד השלישי של חטיבת יפתח

הגדוד הוקם בסוף 1944. הורכב מפלוגה ד' בעמק יזרעאל המזרחי, פלוגה ג' בעמק הירדן ופלוגה ט' בגליל העליון המזרחי. בסוף 1945 הועברה פלוגה ד' לגדוד הראשון והגדוד השלישי קיבל את פלוגה י"א, שחנתה בקיבוצי עמק הירדן. לוחמי הגדוד נמנו ברובם על הכשרות מגויסות. הגדוד השלישי היה הגדול ביותר בפלמ"ח, עם פרוץ מלחמת העצמאות. באוקטובר 1947, לנוכח ריכוז הצבא הסורי ברמת הגולן, רוכז הגדוד כולו בגליל העליון המזרחי וקיבל את הפיקוד על המרחב כולו.
לאחר שפגה המתיחות נשאר הגדוד באזור במחנות פלוגתיים: בתל-חי, חולתה, הר כנען ומגדל. הבולטת בפעולות הגדוד בתחילת מלחמת העצמאות הייתה הפשיטה על סעסע ב- 14.02.1948 – 15.02.48 כ- 20 ק"מ בתוך שטח האויב. הכוח הגיע לכפר בחצות, לאחר מסע רגלי קשה, וביצע את משימתו. בפעולה נהרגו כ- 60 ערבים ופוצצו בתים. לכוח היו שני פצועים והוא ביצע נסיגה בתנאים קשים עד שהגיעו לעין זיתים.
באמצע אפריל שלח הגדוד תגבורת למשמר העמק והשתתף בשחרור טבריה (17.04.48 –18.04.48).
במסגרת מבצע "יפתח" – עם הפלישה הסורית נשלחה פלוגה מן הגדוד לעמק הירדן. הגדוד תקף את משטרת נבי יושע שלוש פעמים (20.04.48, 16.05.48) וכבש אותה לבסוף ב- 17 במאי.
ב- 01.05.48 כבש הגדוד את ביריה ועין זיתון. יגאל אלון, מפקד מבצע "יפתח", הורה לאנשי היישובים להפיץ שמועות בקרב ערביי עמק-החולה על תגבורות ענק העומדות להגיע ולתקוף אותם, ואמנם לאחר המפלה הערבית בצפת החלו תושבי הכפרים לברוח וכך נפלה גם משטרת חלסה בידי אנשי 'יפתח'.
הגדוד השתתף בקרב רמות נפתלי (02.05.48). אנשי הגדוד הצליחו לתפוס משלטים במרב ובכך לאבטח את שיירת הגדוד הראשון לגליל (03.05.48).
במסגרת פעולות חטיבת יפתח עד הפלישה ערך הגדוד, לראשונה, קרב במסגרת גדודית מלאה בצפת (06.05.48– 10.05.48) וכבשה ב- 11 במאי.
בליל ה- 15.5.48 פוצצו חבלנים מהגדוד השלישי את גשר חרדלה על הליטאני בלבנון.
בליל ה- 16.5.48 פוצצה יחידה מהגדוד השלישי את גשר ואדי עסל, שמעבר לגבול הסורי, על הכביש בין בניאס למארג'-עיון. נערכו פשיטות שבהן פוצצו גשרים בכביש עכו-צפת, כדי לחסום את הכביש בפני תנועת כוחות ערביים ממרכז הגליל לעבר צפת (16.05.48).
הגדוד תקף את משטרת צמח (18.05.48 – 19.05.48).
בסיום מבצע "יפתח" השמידו כוחות מהגדוד השלישי שתי תחנות-גבול, ששלטו מתחום סוריה על שמיר ועל להבות-הבשן; פוצץ הגשר ליד הכפר מירון ובוצעה פשיטה על הכפר (19.05.48).
הגדוד ביצע פשיטה על בית המכס העליון בגולן בליל 18.05.48 – 19.05.48 וכבש את הכפר חארב בגולן בעורף הסורים (24.05.48).
בראשית יוני הועבר הגדוד לאזור לטרון והשתתף במבצע "יורם" (07.06.48 – 08.07.48) במסגרתו כבש את משלט הי"ג גבעה 346 ב- 09.06.48.
במהלך פרשת הספינה "אלטלנה", (20.06.1948 – 22.06.1948) הוזעקה פלוגה ג', שנמצאת בהתארגנות במחנה "סרפנד", לסייע בהגנה על מטה הפלמ"ח בחוף ת"א.
במבצע "דני" השתתף הגדוד בכיבוש לוד (11.07.48) ורמלה (12.07.48) וכן בכיבוש אל בורג' (16.07.48). לאחר מכן השתתף במבצע "גי"ס 2" (30.07.1948 – 01.08.1948) בו היה אחראי על אבטחת השיירה לנגב.
הגדוד לקח חלק במבצע "יואב" – פיצוץ גשרי וואדי אל חסי וואדי חאליב (16.10.48 – 17.10.48), ולאחר מכן השתתף בקרבות טריז בית חנון ( 16.10.48 – 21.10.48).
לקראת סיום מלחמת העצמאות הועבר לחזית הצפון.
מפקדי הגדוד: אורי יפה, שלום חבלין, מולה כהן, משה קלמן וגידי אילת.