(מתוך עדות שנמסרה במוזיאון יגאל אלון בגינוסר)
אהרון: אתה עלית גם ברגל ?
עזרא: לכנען ? כן. אנחנו היינו חלק מן הכוח של פלוגה ג'. היינו בלילה של העליה בנבי יושע, אבל לא עלינו, שימשנו כרזרבה. אני זוכר שחלק מהכוח שאז בא עם הנשק הצ'כי לג'חולה למטה. בכוח שעלה לנבי יושע, עדיין לא היה מצויד בנשק הזה. היה לו את הנשק הקלסי, היה לו את הברנים ואת התת מקלעים ואת הסטנים ואת הטומים וזה אני יודע מהעדויות או הסיפורת ששמעתי מאנשי הכשרת דפנה והמחלקה של רמות נפתלי. ז"א, אנחנו נקלענו כשהם עלו למעלה, כמו כולם, עמדנו בבוקר מתוך בטחון שהמשטרה בידינו. כי מוישה קלמן, בהסבר על כיבוש המשטרה, התדריך היה עם נעיצה של דגל קטן בתבנית הסבון שהיתה, והסיסמא: "משטרה עברית". וכמו שאתה מכיר את מוישה קלמן, גם מהשנים שהוא היה פה קרוב אליך, עם הנחישות הזאת נעץ את הדגל הכחול לבן בצריח למעלה. ואמר: "הסיסמא היא: 'משטרה עברית' ". ובבוקר, ככה מפנטזים, לפני שהגיעו הידיעות.
אהרון: זה מזכיר לי שאני ראיתי, אני זוכר את מה שאמרת לי, אבל אני לא נשארתי ללילה. אני זוכר דבר כזה. יכול להיות שאני מערבב עם התדריך שהיה לנו בג'חולה, לפני שאנחנו עלינו על נבי יושע.
עזרא: זה מה שאני זוכר, ובבוקר, אנחנו לא השתתפנו בקרב הזה. ובבוקר הסיפור של ה"משטרה עברית" הופך לאי הצלחה, למפלה, לדבר הנוראי שאופף את כולם. בפרט אלה שנסוגים ואלה שעולים לקראתם. טוב, אני עצמי לא עליתי את העליות הראשונות לקרוב למשטרה. בלילה עלינו לחפש את פילון. בוא, אני בתוך זה אשתול איזה סיפור קטן, בעצם אולי ישלים את האווירה של הימים ההם. למרות זה שלא אני המרואין. עובר מה שעובר היום, וגולשים הפצועים והרגשת המפלה והאי הצלחה והצער על האובדן. אתה רואה את האנשים גולשים, והפצועים וכל מה שמתרחש. בלילה, מטילים עלינו, על חוליות, לעלות למעלה.
אהרון: זה היה לילה עם ירח.
עזרא: כן. לעלות למעלה בצד הדרומי של המשטרה, כי איש הגיע לרמות נפתלי, כך סופר וכך אמרו לנו, אמר ברגע האחרון לפני שאיבד את ההכרה: "פילון ליד הגדר, שנים נשארו איתו". זה הסיפור. "חפשו את פילון על יד הגדר". ואז התחלקנו, עלינו מלמטה עד למעלה, ועלינו ועלינו. ואני זוכר שגלשנו מאיזור רמות נפתלי בשטח שהוא חלקו, פלטות קטנות ישרות, אבל חלקו בערוצים. סבוך וקוצים ושדות מזרע, ואני לא זוכר בדיוק מה זה היה. ועצים פה וצללים פה ופחדים. אני אומר: "פחדים" אז אני מתכוון בדיוק למה שאני אומר. כשכל הלילה, הדבר היחידי שנשמע זה מהחוליות שהתפזרו בשטח. "פילון, פילון, משטרה עברית". אמרנו את הסיסמא וקראנו בשם. ואני לא אגיד בשם כולם, אבל אני חושב שאני יכול לומר בשם כולם. כל כך רצינו…
אהרון: איזה כוח הייתם ?
עזרא: היינו כמה חוליות, התחלקנו לכמה חוליות. אני עם חוליה של 6אנשים.
אהרון: אבל של הכיתה שלך.
עזרא: של הכיתה שלי, חברי הכשרה שלי.
אהרון: מי זה היה שם ?
עזרא: לדיס היה, אני חושב. ותהרוג אותי, אני לא זוכר מי עוד היה. יום אחד אני צריך לברר באמת. כל כך רצינו שפילון יענה. פילון היה מפקד המחלקה. המחלקה כולה בפקודה של פילון, נסוגה והוא נשאר עם שנים. ועל זה דובר ועל זה סופר ועל זה דווח. ואומרים, "ליד הגדרות" אבל מתחילים מרחוק.
אהרון: אבל הכפר, כבר אין ערבים שם.
עזרא: אין ערבים. בכפר לא היו ערבים גם כשפילון היה. כולם היו במשטרה. הכפר היה ריק.
אהרון: אז למה הוא הרג אותו ?
עזרא: מאחר שאני יודע שאתה יהודי שיש לו את השאלות, אז אני אספר לך את הסיפור. ממה שאני יודע מידע אישי, מעדות אישית, ואחר כך במרוצת השנים, 40שנה אחרי זה בסוף הסיפור, עוד קטע שאני חיפשתי כל הזמן. אנחנו מעל הכפר, דרומה מהכפר.
אהרון: דרום מערבית.
עזרא: דרום מערב ודרום מזרח, פרישה של כמה חוליות, מתקרבות, מתקרבות, מאבדות את קשר העין הזה. בחוליה, מתקדמים, מתקדמים "משטרה עברית, פילון, משטרה עברית" ומתחילים לעבור את הכפר לכיוון המבצר.
אהרון: הכביש אבל שמה.
עזרא: חכה רגע. עוד לא עוברים את הכביש.
אהרון: אז אתם נמוכים יותר מהכביש.
עזרא: אנחנו נמוכים, נמוכים ועולים. השטח מוכר לך כי יש לך רומן עם נבי יושע של אחרי זה. לכן אני איתך מדבר בפרטים. ומתקרבים. והצללית, באמת היא מפחידה. אין ירי, אין שום דבר. ופתאם, כי הוא אמר: "פילון ליד הגדר, ליד העץ". ואז באופן טבעי גם חיפשנו איזשהי גדר ואיזשהו עץ. אז ליד הגדר מתחת לעץ, אני זוכר, היה פילון, פילון שכב ולידו, כמו באיזה סגול כזה שני אנשים פצועים. פצועים, שני אנשים הרוגים והוא בינהם. ומה שאני זוכר, שלקחנו רק את פילון.
אהרון: כמה הייתם ?
עזרא: היינו חוליה. אני לא זוכר אם היינו ארבעה.
אהרון: איך לקחתם אותו ? באלונקה ?
עזרא: באלונקה . התרחקנו מן השטח והתחלנו לרדת ולא בדיוק במקום שעלינו. רצינו לקצר.
אהרון: למה לא ירדתם על הכביש ?
עזרא: למה ? הפחד, זה היה בידיהם, אולי הם מחכים על הכביש. לא ירדנו מן הכביש. בקטע, עד לסיבוב החריף הזה. יש שם קטע של הסיבוב. הגענו לסיבוב הזה מהמדרונות למעלה. והיה קשה. ואני אומר את זה מהזכרון שאני סוחב שנים. לא בדיוק ידענו למה רק פילון.
אהרון: איפה יתר החוליות ? אין שום קשר ?
עזרא: אנחנו ירדנו, לקחנו את פילון מה אחרים עשו. אני יודע רק מה אני בראש החוליה הזאת. אחר כך היה איתנו גם נדמה לי שאמה, אבל אני לא בטוח, היה המ"מ של הכוח הזה. כשאנחנו ירדנו, אני זוכר שהגענו לאיזשהו מקום על הכביש, אמרו: "תעלו עוד פעם, תקחו את השנים האחרים". הם היו הרוגים, שלושתם היו הרוגים. לא שהשארנו פצועים. התחלנו לנסות לקראת אור היום, החליטו לעצור. אבל הסיפור בשבילי, אני אומר, אישית, 5 הוא לא נגמר. כל השנים הענין הזה של נבי יושע בלי שהייתי בקרב הזה. לא הייתי, הייתי למטה פינטזתי ב"משטרה עברית". אבל, הסיפור סביב נבי יושע, הוא הולך איתך. בפרט שאתה מכיר אחר כך את האנשים שהשתתפו במלחמה ויצאו ממנה בחיים ומקימים את קיבוץ יראון, אני מחובר אליהם כחבר קיבוץ, הקיבוץ המאוחד, פלמ"ח, מפגשים. העסק הזה מוביל וכל הזמן אני חושב, מה לא סופר על הצד הצפוני ועל הצד הדרומי שפילון היה עם המחלקה של להבות הבשן. יש משהו, נקרא ערפל קרב. אתה לא יודע מה קרה שם. חיפשתי בספר הפלמ"ח, ויש, אבל לא מספיק, לא יודע. והשנים עוברות ואתה נשאר עם הסיפור. והילדים גדלים, ואתה לוקח אותם לנבי יושע ואתה מספר להם את הסיפור, לילדים האישיים שלך. וזה חלק מההוויה, החוויה של המלחמה הזאת. למרות זה שלא השתתפתי ממש, בכל אופן אתה עולה איתם לנבי יושע. בשביל הגדוד השלישי, זה לא סתם מקום, זה עוד מקום. וחלפו שנים, ואני בנסיבות אלה או אחרות, אני פתאם בבית אלון, עוסק בריכוז חומר על תקופת המלחמה, לפניה ואחריה ופוגש אנשים. ובמסגרת הזאת נקלע לסיטואציה שמכינים סרט על חטיבת "יפתח" כמו שמכינים את הסרטים על אירועי פלמ"ח וחטיבות פלמ"ח וכו' וכו'. ופונים אלי אלה שמכינים את הסרט על החטיבה ואומרים: "אולי תעזור לנו באיסוף החומר, לכוון, הרי אתה נפגש עם אנשים, תסמן". זה מה שעשיתי במסגרת הסרט הזה. וכל הזמן אני מחפש מישהו, מישהו שדיבר אולי, אם הוא ישנו, עם פילון ברגע האחרון. אבל לא יכול להיות, ממחלקה שלמה, מי ניתק את המגע עם פילון ? מתי זה קרה ? למה, זה כבר ענין של ניתוח צבאי. אני מחפש את המפגש האנושי. כי פילון, עוד אחד מ"אחי גיבורי התהילה". אני אחר כך אנסה להסביר, מדוע אני ככה מתיחס לענין. במסגרת הזאת של העזרה לסרט על חטיבת "יפתח", מסרתי לעוסקים בדבר את השמות ואת תמצית הסיפורים ואמרתי להם: "לכו אל הקלטות". אבל היה לי חסר כל השנים, בפרט לקראת ההסרטה באתר הזה של נבי יושע, האיש ואם בכלל אפשר למצוא אותו שדיבר עם פילון ברגע של הניתוק האחרון, בין מפקד המחלקה ובין האנשים שהוא פוקד עליהם לסגת. והפקודה היתה: "לסגת כל אחד לנפשו". אז ימים ספורים לפני ההסרטה, לאחר שפגשתי מישהו ממחלקת להבות הבשן, אמר לי: "אתה יודע מה ? בפתח תקווה יש יהודי שעובד בסופר אחד במכירת ירקות מוישה רודניצקי, יכול להיות שהוא האיש". ואני ניפגש איתו. ואז הוא מספר לי את הסיפור. אני אספר אותו, אבל לפני זה אני רוצה להוסיף כמה משפטים, מי היו חברה ממחלקת להבות הבשן. זה היו חברה מגח"ל שהגיעו בתפזורת באוניות המעפילים. הרי מאוניות המעפילים רובם הגיע לקפריסין, הם מגיעים לארץ יותר מאוחר. אבל אוניה אחת מצליחה בחוף ניצנים לפרוץ, "שבתאי לודזינסקי". וחלק מן האנשים מצליח לעבור את הקוים מה שנקרא. את הטבעת של הצבא הבריטי ולהגיע לבאר טוביה ולישובים בסביבה. ואחר כך מתמקמים חלק מהם בפתח תקווה. ואת שנים מהם אני פוגש במסגרת הזאת של שיחות לבית אלון. פוגש יהודי, אני לא זוכר את שם משפחתו, אבל הכינוי שלו בגדוד השלישי, היה מרדכי הג'ינג'י, בירמברג, בירנברג, אבל מרדכי. אני קראתי לו כל הזמן "מרדכי". לימים אני פוגש אותו. אני נכנס למשרד שלו. יש לו מפעל קטן לעיבוד שיש למטבחים. ואני שואל על שמו ולא זוכר את פרצופו. והוא אומר לי: "בוא, בוא, בוא, אתה עזרא, לפי הקול". והוא מספר לי את הסיפור של מחלקת להבות הבשן. ואני שואל אותו: "תגיד, איך הגעתם בדיוק משבתאי לודזינסקי, פתח תקווה, ללהבות הבשן ? מה לכם בדיוק לפלמ"ח ? לא הכשרה מגויסת, לא נוער העובד". הוא אומר: "תשמע, ב- 29בנובמבר, התיצבנו שנינו במה שנקרא אחר כך לשכת הגיוס בפתח תקווה, שאלו אותנו: "לאן ?" אמרנו: "לפלמ"ח. למה פלמ"ח ? פגשנו אותם באיטליה, פלמ"ח הביא אותנו לארץ, אנחנו מצטרפים לפלמ"ח". ולהבות הבשן בעיקרה מורכבת מחברה כאלה, שעברו אימונים עוד באיטליה במחנות האימונים בהדרכה של אנשי פלמ"ח. מגיעים עם האוניה שמביאים אותה אנשי פלמ"ח, מגיעים למחלקת להבות הבשן. ופה יש מפגש מענין מאד, בין חברה מגח"ל ובין שני יהודים שאתה הכרת אותם טוב מאד. אחד יותר, אחד פחות. איציק הוכמן, מפקד הפלוגה ופילון מפקד המחלקה. והחיבור בינהם הוא מין חיבור שאנחנו הסברס לא כל כך מבינים אותו. והחיבור הוא עד כדי כך, שאיציק הוכמן משמש עבורם כאח בוגר ופילון גם כן. וכל זה למה ? מפני שהם יושבים בלילות (ולא במקרה) ומקשיבים לקולם, את סיפור השואה שלהם. מספר לי מרדכי, בשנה הראשונה של האזכרות, אחרי מלחמת העצמאות, הוא עולה לצפת. הוא רואה ליד קברו של איציק הוכמן עומד יהודי מבוגר. ואז הוא מספר לי את הסיפור: "רציתי לומר לו, לגשת, לחבק אותו ולהגיד לו: "אבי", כי לי כבר אין אבא משם ואיציק היה כמו אחי. אני אומר לו: "ו…?" הוא אומר: "ולא היה לי האומץ לומר את זה. אבל כך אני חש לגבי איציק וכך חשתי לגבי פילון". והוא מוסר לי את שמו של מוישה רודניצקי. וימים ספורים לפני ההסרטה, אני פוגש את מוישה רודניצקי. מוישה רודניצקי הוא בן דודו של יצחק ארד, שהיה טולקה בפלמ"ח, שהיום מנהל "יד ושם". הסיפור מתחיל אצלם שהם בורחים שניהם מהעיירה, שניהם פרטיזנים ביערות, באיזור העיירה שלהם. הם נפרדים. כל אחד מהם משרת שנתיים וחצי כפרטיזן בקבוצת לוחמים אחרת. והלילה של נבי יושע, אני אחזור ללילה הזה. ואני שואל את מוישה רודניצקי: "תגיד, מה היה ברגע הקריטי הזה שפילון נותן את הפקודה ?"
אהרון: ולמה ?
עזרא: הסיפור על נבי יושע, שפילון משמש כהטעיה. והם מוטעים והם פונים צפונה לכוח של דודו. וכשהם גומרים את הסיפור בצפון, הם מבחינים בכוח שנמצא מדרום. וכל האש שעומדת לרשותם ממרומי המגדל ומהאשנבים (ואתה מכיר את האשנבים האלה) פותחים באש לכיוון הכוח של פילון, ונפגעים אנשים. ופילון מהשיקול שלו, נותן פקודה לחברה, לסגת. הוא יודע כבר שהקרב נגמר, אין מה לעשות שם, והוא לא נסוג. והחברה נסוגים. חוליה שלידו, חולית מקלע מתמהמהת ומנסה לרתק את היורים על מנת שאפשר יהיה להוציא את הפצועים. ותוך כדי רתק, הם מכוונים ופוגעים בחולית המקלע. ואז משה אומר לפילון: "פילון, בוא תיסוג גם אתה". הוא אומר לו: "מוישה תיסוג" ומוישה מתמהמה לידו. כל הכוח נסוג. חולית המקלע נהרגת במקום. ואז הוא מנהל איתו שיחה, משה ופילון.
אהרון: יש שם שני פצועים ?
עזרא: שני פצועים ליד פילון.
אהרון: שלא יכולים לקחת אותם ?
עזרא: אין מי שיקח אותם, לא יכולים לסגת. זה ממש, אם אתה הרי מכיר את המשטרה. אני אראה לך בהזדמנות את העץ, את הגדר שכבר איננה, ממש קרוב מאד לכביש, מלמעלה בטיווח נכון, הוא מרותק שם. והוא לא מסכן את האנשים. לא יודע, הרי זה הנעלם, אין את מי לשאול כבר. ואז משה מתווכח עם פילון. אומר: "פילון, בוא תיסוג, אצלנו בצבא האדום" הוא מצטרף אחר כך לצבא האדום ומגיע עד לברלין עם הצבא האדום, כפרטיזן הוא מצטרף לצבא האדום. הוא אומר לו: "אנחנו היינו נסוגים ובדרך הנסיגה, הטנקים היו דורסים את הפצועים. אז תשאיר להם רימונים, המלחמה רק התחילה, אנחנו אוהבים אותך וזקוקים לך, אל תשאר". ואז אני שואל את מוישה: "תגיד, ולמה הוא לא נסוג איתך ? כבר היו דברים מעולם, משאירים את הרימונים. הם פצועים, אי אפשר להוציא אותם". אז הוא אומר: "הוא הסתובב אלי ואמר לי: 'משה תיסוג, אני לא יכול להשאיר אותם'". ואני שואל אותו: "למה אתה חושב שהוא לא יכול היה להשאיר אותם ?" אז הוא אומר: "תשמע, הוא הרי לילות וימים הקשיב לסיפור שלנו והשנים האלה שהיו פצועים לידו, היו אחרונים במשפחות. הם גם כן באו משם". והוא אומר: "כשהוא אמר לי: 'אני לא יכול להשאיר אותם' תבין, זה מחובר לחיבור שהיה לנו איתם עם איציק הוכמן ועם פילון בימי המחלקה בלהבות הבשן". לא יכול היה להשאיר אותם. ויתכן, אני רוצה להניח ככה, גם מוישה חושב ככה, לא יכול היה להשאיר אותם כי הוא בעצם ידע את תולדות החיים שלהם עד לרגע, הזה וכל מה שעבר עליהם בשואה עד לרגע הזה. הוא לא מסוגל. ופילון, בלילה שאחרי זה, אני הרי פוגש אותו, ירוי ברקתו. ירוי ברקתו, ושני הפצועים האחרים הרוגים.
אהרון: ממה ?
עזרא: פגועים, הם נפגעו בקרב שלפני.
אהרון: אבל הוא הרג אותם ?
עזרא: אני לא יודע, איש לא יודע.
אהרון: הם לא היו ירויים ברקה ?
עזרא: אני לא זוכר, אם הם היו ירויים ברקה. אני זוכר רק את פילון שהוא היה שלם כולו. משה, מוישה, הוא קורא לו מוישה, פוגש את פילון אחרי שהביאו אותו לתל חי ואחרי שחברי הכשרה שלו, ישבו מסביב כמשמר כבוד, הוא מגיע לשם. הוא הוריד את הסדין, והוא רואה את פילון ירוי ברקתו, כפי שהסיפור הזה ידוע במרוצת השנים על פילון.
אהרון: הכפר ריק גם בזמן שפילון שם ?
עזרא: הכפר ריק לחלוטין.
אהרון: מהמשטרה לא יוצאים בכלל.
עזרא: מהמשטרה לא יוצאים. לא יצאו. אני לא יודע. מה שאני יכול להגיד לך, שפילון היה ללא נעלים, הם היו שם.
אהרון: הנשק היה שם ?
עזרא: הנשק לא היה איתם. אבל הם לא היו מה שאנחנו ידענו במלחמה על ההתעללות.
אהרון: לא התעללו בגופות ?
עזרא: לא התעללו בגופות. פילון היה ממש נקי, חוץ מהירי. ז"א, היו שם. יתכן, הכל בנוי על השערות. יתכן שהוא ירה עם כלי הנשק שלו ושל הפצועים לידו, עד לכדור האחרון.
אהרון: זה הכל ספקולציות. אפשר לראות , לפי תרמילים, אפשר לראות.
עזרא: בלילה הזה שפגשנו את פילון, אני אומר לך, לא חיפשתי תרמילים. ולא חיפשתי את חקר הסיפור. מה שאני מצרף לתוך הסיפור הזה כמשפט אולי אחרון. אני מצרף לתוך הסיפור הזה של פילון את העובדה ואת החיבור שהיה לי ולפילון ואולי (די בטוח) לחבורה שלמה של מפקדים שקיבלו לידם את הגח"ל והם לא היו בבחינת, מה שאמר זנבר שנים אחרי זה בלטרון: "היינו בשבילהם (כלומר בשביל הסברס) בשר תותחים". יש סיפור אחר, שהיו בשבילהם כאחים וכאבות. אני מצאתי לנחוץ, למרות זה שהסיפור שלך ואנחנו כבר בראשון למאי, לשלב איזשהו סיפור על ה- 20לאפריל במשטרת נבי יושע. ולכן, לא מקרה הוא שלאורך כל הדרך, אמרתי לך מקודם, שאמרו: "משטרה" אז פתאם נבי יושע הזדקרה מול העינים. אז זה סיפור נבי יושע מהקטע, אני לא לחמתי בנבי יושע. אני הייתי בלילה של אחרי. וכל זה אחרי החזרה שלנו מהטיול או לא טיול של משמר העמק רמת יוחנן, טבריה, כפי שאתה תיארת אותם. אז אנחנו בראשון למאי. דרך אגב, אתה שכחת להזכיר שבתוך האירועים הקטנים האלה (היום אנחנו חושבים אותם לקטנים) אבל באותו לילה, היה איזה לילה שהלכנו מעל ראש פינה. אתה זוכר את ההליכה הזאת ? לילה של כפור שכזה.
