עד החיוך האחרון

אני לא נוהג לפרסם כך. חשבתי שזו פעם נדירה שאולי באמת יש לי משהו חשוב להגיד ואם זה ישנה תפיסה – אני עומד בדבריי ובציפיותיי מעצמי (להבנה יש לקרוא עד הסוף).
"עד החיוך האחרון"
מעלה ישע – הטיפוס למצודת כ"ח
את הטיפוס התחלתי הבוקר כחלק משביל ישראל. הטיפוס אינו על הציר אך לי היה חשוב לבצע אותו, כחלק מחלוקת כבוד בעיקר לסבתי, לאבי וכלל הנפשות שפועלות להנצחת פילון אחיה של סבתא שנפל בקרב על כיבוש המצודה ב48'.
אורך העלייה 3 וחצי ק"מ. לא מורגש כלל. אך מי אני שאתווכח עם השילוט.
במהלך העלייה נפל לי אסימון שכבר נפל מזמן אך הפעם הוא ממש השמיע את הרעש המספק הזה.
כולם מתים והמוות לא מודיע מראש.
המוות מופיע במפתיע ואיש איש יבחר את מילותיו האחרונות (בתקווה שיהיה לו זמן כמובן).
מפתיע, אני יודע.
ואז שאלתי את עצמי "האם מישהו העלה בדעתו שפילון נפל ב"חיוך"? האם הוא היה שלם עם לכתו מהעולם?
האם היו לו מילות אחרונות? ואם כן, מה היו?"
את התשובות כנראה לא נדע. ניתן רק לשער. אני לא ממהר לקפוץ למסקנות ומאפשר לעצמי להשאיר מקום להתפלסף.
אני כן שואל את עצמי "אם הייתי מועד ונופל מהמצוק ועובר לעולם הבא, האם אני הייתי מת ב"חיוך"? האם אני שלם עם זה? ונניח שזה עוד יקרה היום, מה חשוב לי לאמר לפני?"
אני לא חושב שאני מיוחד בדעותיי. ההיפך, אולי אני יותר מידי עם הזרם. בעל כורחי לפחות ואולי יש פה אמת קולקטיבית יפה במיוחד, אבל זה כבר דיון אחר.
תשובתי הייתה מהירה וחד משמעית-
ארצה למות בשיבה טובה, אהוב ואוהב, מסופק, שיהיה לי המשך, שחיזקתי את הבסיס לדורותי ומשפחתי, שאהוביי יהנו ויקצרו את פרי עמלי, שסיפקתי מקום בטוח וטוב יותר לאהוביי, שדרכי והוויתי היו ויהיו לחיוב בעולם… בקצרה – בריאות, אהבה והגשמה והרשימה עוד ארוכה ומגוונת.
אז פילון, אין ספק שאתה דמות בחיי. חיובית להפליא. אמנם לא זכית בשיבה טובה. אך היה בטוח שאתה היית ונשארת אהוב, שמעשיך לא היו לחינם כלל, חיזקת את המשפחה באופן שרובנו לא יודעים לתאר, אנחנו קיימים ואיתנים בזכות שתרמת ליצירת מקום בטוח וטוב יותר לכולנו,
אני ורבים קוצרים את פירותייך יום-יום שעה-שעה.
ולגבי שינוי העולם, ובכן, האמרה אומרת "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", בכל הקשור לנפשי שלי, הודות לך היא ניצלה ברגע זה.
(כשאני אומר זאת אני עוצר את עצמי מלבכות ביושבי בפתח המערה שמצאו אותך)
אז מילותיי האחרונות הן – אני שלם עם דרכי ב100%, ומי ייתן שאצליח גם ברגעים הקשים, המפחידים, הבלתי ודאיים, המלחיצים לחזור לאותה נקודה ולהגיד זאת בחיוך.
דוד, אתה את שלך עשית והוויתך ממשיכה לעשות. אני נותרתי להמשיך לעמוד במילותי ובציפיותיי מעצמי עד החיוך האחרון.
אוהב מודה ומעריך,
ניב יצחק
בעקבות סגן פילון פרידמן

עד החיוך האחרון

ניב יצחק באהר.

פורסם לראשונה בפייסבוק. 21.7.2015

אני לא נוהג לפרסם כך. חשבתי שזו פעם נדירה שאולי באמת יש לי משהו חשוב להגיד ואם זה ישנה תפיסה – אני עומד בדבריי ובציפיותיי מעצמי (להבנה יש לקרוא עד הסוף).

"עד החיוך האחרון"

מעלה ישע – הטיפוס למצודת כ"ח

את הטיפוס התחלתי הבוקר כחלק משביל ישראל. הטיפוס אינו על הציר אך לי היה חשוב לבצע אותו, כחלק מחלוקת כבוד בעיקר לסבתי, לאבי וכלל הנפשות שפועלות להנצחת פילון אחיה של סבתא שנפל בקרב על כיבוש המצודה ב48'.

אורך העלייה 3 וחצי ק"מ. לא מורגש כלל. אך מי אני שאתווכח עם השילוט.
במהלך העלייה נפל לי אסימון שכבר נפל מזמן אך הפעם הוא ממש השמיע את הרעש המספק הזה.

כולם מתים והמוות לא מודיע מראש.
המוות מופיע במפתיע ואיש איש יבחר את מילותיו האחרונות (בתקווה שיהיה לו זמן כמובן).

מפתיע, אני יודע.
ואז שאלתי את עצמי "האם מישהו העלה בדעתו שפילון נפל ב"חיוך"? האם הוא היה שלם עם לכתו מהעולם?
האם היו לו מילות אחרונות? ואם כן, מה היו?"

את התשובות כנראה לא נדע. ניתן רק לשער. אני לא ממהר לקפוץ למסקנות ומאפשר לעצמי להשאיר מקום להתפלסף.

אני כן שואל את עצמי "אם הייתי מועד ונופל מהמצוק ועובר לעולם הבא, האם אני הייתי מת ב"חיוך"? האם אני שלם עם זה? ונניח שזה עוד יקרה היום, מה חשוב לי לאמר לפני?"

אני לא חושב שאני מיוחד בדעותיי. ההיפך, אולי אני יותר מידי עם הזרם. בעל כורחי לפחות ואולי יש פה אמת קולקטיבית יפה במיוחד, אבל זה כבר דיון אחר.

תשובתי הייתה מהירה וחד משמעית-
ארצה למות בשיבה טובה, אהוב ואוהב, מסופק, שיהיה לי המשך, שחיזקתי את הבסיס לדורותי ומשפחתי, שאהוביי יהנו ויקצרו את פרי עמלי, שסיפקתי מקום בטוח וטוב יותר לאהוביי, שדרכי והוויתי היו ויהיו לחיוב בעולם… בקצרה – בריאות, אהבה והגשמה והרשימה עוד ארוכה ומגוונת.

אז פילון, אין ספק שאתה דמות בחיי. חיובית להפליא. אמנם לא זכית בשיבה טובה. אך היה בטוח שאתה היית ונשארת אהוב, שמעשיך לא היו לחינם כלל, חיזקת את המשפחה באופן שרובנו לא יודעים לתאר, אנחנו קיימים ואיתנים בזכות שתרמת ליצירת מקום בטוח וטוב יותר לכולנו,
אני ורבים קוצרים את פירותייך יום-יום שעה-שעה.

ולגבי שינוי העולם, ובכן, האמרה אומרת "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", בכל הקשור לנפשי שלי, הודות לך היא ניצלה ברגע זה.
(כשאני אומר זאת אני עוצר את עצמי מלבכות ביושבי בפתח המערה שמצאו אותך)

אז מילותיי האחרונות הן – אני שלם עם דרכי ב100%, ומי ייתן שאצליח גם ברגעים הקשים, המפחידים, הבלתי ודאיים, המלחיצים לחזור לאותה נקודה ולהגיד זאת בחיוך.

דוד, אתה את שלך עשית והוויתך ממשיכה לעשות. אני נותרתי להמשיך לעמוד במילותי ובציפיותיי מעצמי עד החיוך האחרון.

אוהב מודה ומעריך,
ניב יצחק

בעקבות סגן פילון פרידמן