דברים שנשא דר. ראובן גל – בכנס דילמת המפקד פילון
אני מאוד נרגש בארוע הזה. אני מודה שהזמנתם אותי לכאן.
נדמה לי שכשעוסקים בארוע שהמאפיינים שלו הם מאפיינים של אתוס ואסא כשר דיבר על אתיקה שבאה מאותו מקור. אולי לא רק אתוס אלא אפילו מיתוס כמו מיתולוגיה שהופכת סיפור לסיפור נצחי.
להתחיל לפרק ולפרוט את זה למרכיבים ולפרוטות לא תמיד מועיל לסיפור עצמו. נדמה לי שקטעים מסויימים בסרטון שראינו קודם, ואולי אפילו התבוננות בפני התום של פילון עושים יותר מאשר כל ניתוח אחר. ואף על פי כן מאחר והתבקשתי אני אנסה לנתח את ההתנהגות הזו מארבע נקודות ראות.
נקודת אחת, נקודת ראות מוסרית ערכית אבל עם כובע של פסיכולוג. נקודה שניה, חברתית. נקודה שלישית פסיכולוגית נקיה ונקודה רביעית היא פאן מחקרי.
בפאן המוסרי הערכי מה שפילון עשה קשור למה שנקרא בפסיכולוגיה – שיפוט מוסרי, משהו שמתפתח אצל ילדים בגיל רך. פיאז'ה כתב על זה הרבה. כבר בגיל רך אנחנו מאמצים לעצמנו קודים מסוימים שמגדירים לנו אח"כ בהמשך החיים מה נכון לעשות ומה לא, מה ראוי ומה לא. הדברים האלה לא לגמרי פשוטים. ברור לכולם שאסור לרצוח שאסור לשקר. לשקר אסור אבל לעגל פינות זה מותר? להיות מושחת זה ממש לא בסדר ולגנוב זה ממש לא נכון אבל לעשות קומבינות זה בסדר? הגבולות האלה בין מה נכון ומה לא נכון מה ראוי ומה לא ראוי לא נמצאים לא בספרים לא בספרי החוקים הם נמצאים במרכיב שנקרא השיפוט המוסרי שמתפתח אצל כל אחד כבר בילדותו וזה אח"כ הקוד שמכוון אותו בהתנהגותו, אנחנו קוראים לזה בהמשך: סופר אגו והוא קורה לא רק בשדה בקרב לא רק אצל החיילים, הוא קורה גם אצל אנשים אחרים שנתקלים בדילמות לא פשוטות. לפני כמה שנים, חבר טוב שלי, בשם דייויד וינר מהסנגוריה הציבורית מצא עצמו בדילמה נוראית שקשורה בדיוק לשיפוט מוסרי והפתרון שהוא לא הצליח להגיע אליו הוביל אותו ליטול את חייו ולהתאבד. אני מזכיר את זה כדוגמא לזה שהדילמות האלה מצד אחד, לא רק קורות בשדה הקרב ומצד שני הן מביאות אותנו לדרך ללא מוצא. איך מתפתח השיפוט המוסרי הזה, זה תהליך של סוציאליזציה כפי שהזכרתי וזה קשור לבית שבו אתה גדל, בהורים, בסביבה, תנועת הנוער, בפלמ"ח וכו' ובסרט משה רודניצקי אומר – "החברה האלה היתה להם החברות הזו" שלנו לא היה כפרטיזנים ביערות. זה היכן שזה נוצר בתנועות הנוער בבית סביב המדורה של הפלמ"ח.
היבט שני הוא היבט חברתי. היו נורמות חברתיות אחרות ב 1948 והן שונות מהנורמות הקיימות היום. אני לא אומר שכל הנורמות של אז אינן וכל הנורמות של היום הן אחרות. יש גם המשכיות. אבל הרבה מאוד מהדברים הבולטים שאפיינו תקופה אחת לא בהכרח מאפיינים בתקופה אחרת. הביטוי הזה של טוב למות בעד ארצנו. קודם כל זה לא טוב אולי כדאי. הביטוי הזה היה ביטוי שכיח. אתם מכירים את הביטוי מגש הכסף. אני אזכיר רק כמה שורות: "דום השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע ואין אות אם חיים הם או ירויים" רק כאשר קראתי הזו פתאום חשבתי כמה זה דומה לסיפור של פילון ושני החיילים שנשאר איתם, אין אות אם חיים הם או אם ירויים. "ואז תשאל האומה שטופת דמע וקסם ואמרה מי אתם? והשניים שוקטים יענו לה אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל והשאר יסופר בתולדות ישראל".
התפיסה הערכית של להיות מגש של כסף למען המדינה היה מאוד ברור לדור תש"ח. הוא לא תמיד ברור כיום. אני לא רוצה להעמיד את האחד מול השני. אבל נושאים שנמצאים על הפרק היום כיום בצה"ל ובצבאות אחרים, כמו הימנעות מחללים casualty fobia, casualty panics הפאניקה מפני חללים. צבאות אשר היו מעורבים בשמירת שלום בבלקן, אפריקה וכו'. הדבר המרכזי שהם היו עסוקים בו הוא לא בהכרח במשימה אלא בהימנעות מחללים. גם בצה"ל היום עסוקים מאוד בהמנעות מחללים.
הפאן הפסיכולוגי, יש לי ידיד שאמר משפט מדהים: bravery is running away in the forward direction . בתרגום לעברית: גבורה היא לפעמים בריחה במקרה בכיוון קדימה. מה שהוא התכוון וגם אני הוספתי והוא הסכים שיש קו דק מאוד לפעמים בין גבורה לבין בהלה. יש קו דק מאוד, ואני אומר זאת כפסיכולוג, בין אומץ לב שיכול להביא לעיטור גבורה לבין שבירה שיכולה להיגמר בהלם קרב. קו מאוד דק עובר בין שני הדברים האלה ואתה אף פעם לא יודע – ואני לא רוצה לקחת מאומה ממעשה הגבורה של פילון – אם במצב הנפשי שהוא היה בו שם זה היה יותר בצד הגבורה או בצד ההלם קרב. האם זה היה בריחה קימה או בהלה אחורה האם זה היה מעשה גבורה או מעשה נואשות.
נקודה אחרונה, מחקר שביצעתי על צל"שניקים בצה"ל ניסיתי למצוא אם יש מאפיינים אישיותיים לגיבורי ישראל או אנשים שקיבלו עיטורי עוז גבורה או מופת. למרות המחקר המעמיק לא הצלחנו למצוא מאפיינים אישיותיים שיחברו בין המקרים חקרנו כ- 280 צל:שניקים.
כן הצלחנו למצוא ארבעה מאפיינים של מעשה הגבורה, של הסיטואציה שבה קורה מעשה הגבורה:
- מצב שבו הכיתה/מחלקה/חוליה נמצאת עם הגב לקיר – ואז פורץ מעשה גבורה.
- שריד ומציל – מפקד נפגע כולם נפגעים ומשהו צריך לתפוס את הפיקוד ומצב של בדידות פסיכולוגי ומביא למעשה גבורה.
- חירוף נפש, מצב של מעטים מול רבים מכותרים על ידי האויב ואז בד"כ כשהמפקד לא נוכח מעשה הגבורה נעשה כדי להציל את חיי הפצועים.
- עד הכדור האחרון, עד הסוף המר וזה קורה כאשר נשארים שניים או שלושה והם נלחמים עד הסוף ללא פקודה.
רק כאשר קראתי את הסיפור של פילון – ראיתי שכל ארבעת המאפיינים נמצאים גם בסיפור הגבורה של פילון.
