פילון פרידמן מפקד כח ההטעיה בהתקפה השניה על נבי יושע לא היתה דילמה.
ליתר דיוק, הדילמה אמנם היתה קיימת מעצם הסיטואציה שנוצרה, והשאלה נשאלה על ידי משה רודניצקי למרות לחץ הקרב והירי הכבד לעברם. אבל פילון היה נחוש לנסות ולהציל את הפצועים שלא ניתן היה לפנותם בעוד שחייליו הבריאים ייסוגו אל רמות נפתלי.
בעדות שמסר משה רודניצקי הוא מתאר שפילון אמר: אני לא בורח! אתם (החיילים) תיסוגו וניפגש ברמות נפתלי.
לפי העדויות והעובדות שהתבררו נראה שאחרי מספר שעות (כארבע) בהן נותר עם חייליו הפצועים תחת אש, פילון ירה בחייליו הפצועים (כי אפסה תקוה) ואת הכדור האחרון שמר לעצמו (כי לא יכול היה לחלץ את עצמו), שכן הוא נמצא ירוי ברקתו ושני חייליו הרוגים אף הם וללא נעליים (סימן שהערבים הגיעו, הסירו את הנעליים ולא פגעו בגופות).
פילון פעל בדיוק לפי ההנחיות. ראשית, "הטוראים ייסוגו והמפקדים יחפו". שנית, אין ליפול חיים בשבי. ומעל לכל, לא משאירים פצועים בשדה הקרב.
אין ספק שמעשה הגבורה של פילון הינו מאבני הבנין העיקריות של מורשת הקרב של צה"ל. סיפור מופת של רעות תחת קרב. דוגמא שאין מפקירים פצועים בשטח.
ההחלטה של פילון מותירה לנו את הדילמה, שנקראת "דילמת המפקד פילון":
האם על המפקד להשאר (ולנסות להציל בכל מחיר?) עם הפצועים או להוביל את הבריאים בנסיגה?
ניתן להבין טוב יותר את הרקע. מי היה פילון ומי היו החיילים?
לחצו כאן לקריאת התאור (1) על המחלקה של פילון (2) על פילון המפקד ועל (3) ההוראות ורוח התקופה
אין הכרח לקרוא את הרקע לאירועים כדי לבחון את הדילמה.
הדילמה הינה רלוונטית לכל סיטואציה של קרב.
בפרקים הבאים נבחן את הדילמה מנקודות מבט שונות:
- ההיבט הצבאי
- ההיבט המוסרי, אתי
- ההיבט ההילכתי
- ההיבט הנפשי
- ההיבט ההסטורי
- ההיבט החינוכי
- היבט השכול: הורים, אחים, אחיינים – לכל קבוצה המאפיינים שלה.
- ואפשר להוסיף גם :
- היבט משפטי
- היבט תורת המשחקים
- ועוד…
